החלטה בתיק עת"א 15166-07-11

מבוא

1.       העותר הגיש, במסגרת עת"א 143-04-10, בקשה למתן הוראות בדבר המשך הטיפול בעתירותיו; כאמור בהחלטתי במסגרת עת"א 143-04-10 מיום 19.7.11. למעשה, מקומן של הוראות אלה הוא במסגרת עתירה זו (15166-07-11); כאמור באותה החלטה [עמ' 5 בפרוטוקול]. לפיכך ניתנת ההחלטה המבוקשת במסגרת עתירה זו (15166-07-11).

2.       בדיון מיום 19.7.11 בעתירה 143-04-10 ביקש העותר כי אפסול עצמי מלדון בענייניו. דחיתי על-אתר את בקשתו. העותר הצהיר על כוונתו לערער על החלטתי זו לבית המשפט העליון. בהתאם לכך, הופסק הדיון לגופה של עת"א 143-04-10. אולם, העותר כתב ביום 26.7.11 את הבקשה הנדונה, הממוענת אליי, להורות בדבר המשך הטיפול בענייניו, בהמשך להחלטותיי הקודמות. אני רואה בכך משום הסכמה של העותר ליתן את ההחלטה המבוקשת, חרף האמור.

בהקשר זה אפנה את תשומת לבו של העותר כי נוכח היותי מופקד על עתירות האסירים במחוז הדרום - אראה בכל בקשה או עתירה שיגיש משום הסכמה לכך שהיא תידון לפניי, חרף עניין הפסלות התלוי ועומד כאמור. באם העותר אינו מסכים לכך, יבקש במפורש, בפתיח לבקשה או במסגרת בקשה נפרדת שתצורף לעתירה, כי עתירתו או בקשתו תובא לפני שופט אחר. בקשה כאמור תידון ותוכרע לפני דיון בבקשה או בעתירה לגופן.

3.       לאור המקובץ, ובהמשך להחלטה בפרוטוקול מיום 19.7.11 במסגרת עת"א 143-04-10, אורה להלן בדבר המשך הטיפול בעתירותיו של העותר דנן.

דיון

4.       אזכיר כי עתירות שהגיש העותר ללא תשלום אגרה נמחקו; ולפיכך התקיים דיון רק בשתיים: בעת"א 143-04-10, שבה הוברר כי כבר ניתן לו פטור מאגרה, עוד לפני כן, בהחלטה של בית המשפט המחוזי מרכז; ובעתירה זו (עת"א 15166-07-11), שהוגשה בפטור מאגרה לפי החלטתי, כדי ליתן לעותר הזדמנות להעלות לפניי את מצוקותיו הדוחקות ביותר, בקשר עם תנאי מאסרו, בלא שהקושי הכלכלי שלו לשאת באגרה יחסום זאת.

5.       העותר בחר לנצל חלון-הזדמנויות זה להעלאת עניינים הקשורים כולם בניהול הליכים נגד המשיב. שלא כאסירים אחרים, לא העלה העותר, לא במסגרת עתירותיו האמורות ולא במהלך הדיון הארוך מאוד שהתקיים לפניי ביום 19.7.11, אף אחד מן העניינים המועלים תדיר על ידי אסירים בעתירותיהם; כגון ענייני חופשה, ביקורים, התייחדות, החזקת ציוד, קבלת טיפול רפואי, סיווג מינהלי המצר את צעדיהם וכיוצא באלו עניינים הקשורים בתנאי המאסר ושעבורם קיים ההליך של עתירות אסירים [פקודת בתי הסוהר, סעיף 62א(א)]. העותר אף לא רמז מהי תכליתם של אותם הליכים שהוא מנהל נגד המשיב. כל מבוקשו היה להורות למשיב ליתן לו אישורים על קבלת פניות, ולהמציא לו מסמכים, כדי לכלכל באמצעותם את ההליכים האמורים.

6.       בקשות אלה, המשקפות את מוכוונותו של העותר, משתלבות היטב עם הרושם העולה מתוך דברי ב"כ המשיב בפרוטוקול מיום 19.7.11 במסגרת עתירה זו, אודות העומס המינהלי שהעותר דנן מעתיר על המשיב בהליכים הרבים שהוא יוזם ומעסיק בהם את סגל המשיב. בקשות אלה משתלבות עם הנתונים אודות הריבוי החריג של העתירות שהעותר דנן נוהג להגיש, אשר עמדו ביסוד החלטתי להתייחס אליו כאל 'עותר סדרתי'.

7.       אזכיר כי, במסגרת פסק דיני מיום 14.3.11 והחלטתי מיום 23.3.11 בעניינו של העותר [עת"א 143-04-10], החלטתי לנקוט כלפי העותר דנן מדיניות של מעין "דמוקרטיה מתגוננת". מגמתי הייתה למנוע בעדו, על ידי מתן פטור מאגרה במשורה בלבד, מלעשות שימוש-לרעה בהליכים משפטיים, ומלכפות על המשיב ועל מערכת המשפט להקצות לו נתח בלתי שוויוני ובלתי מידתי מן המשאבים המוקצים לעתירות אסירים; דבר שהיה שולל מאסירים אחרים טיפול הולם יותר. כך כתבתי בפסק דיני הנזכר:

"מדובר בעותר סדרתי, וב'אסיר נזקק'. צירוף זה מביאו בקהל אלה שעליהם אמרו חז"ל כי "... פגיעתן רעה, החובל בהן - חייב, והם שחבלו באחרים - פטורין" [ בבלי בבא קמא, פז, א].

עותר זה נמנה עם קומץ עותרים סדרתיים אשר מציפים את המשיב ואת בתי המשפט בעתירות, מבלי להפנים ולו מקצת עלותן על ידי תשלום האגרה בגינן.

דבר זה יוצר מספר תקלות: בהיעדר הפנמת האגרה, אין לעותרים הללו תמריץ לסנן את עתירותיהם. זרם העתירות מכביד על המשיב ועל בתי המשפט ומשבש את הטיפול התקין בכלל העתירות. המשאבים המוגברים שעל המשיב ובתי המשפט להקצות לטיפול בעתירות הללו באים על חשבון אסירים אחרים, וגורמים לאי-צדק חלוקתי בהקצאת המשאבים הללו.

הבעיה מקבלת משנה-חומרה בעת הזו, במחוז הדרום, נוכח גדילת מספרם של האסירים במחוז, והתארכות ההמתנה של עותרים לשמיעת עתירתם. מצב זה מכרסם באפקטיביות של הביקורת השיפוטית על שב"ס, ומעכב את מימוש הסעדים שהאסירים עשויים לזכות בהם בעקבות הדיון בעתירותיהם.

לפיכך, שומה על בית המשפט שלא לאפשר את התופעה של הגשת עתירות בהיקפים חריגים על ידי קומץ של עותרים סדרתיים, ולמצוא את הדרך לאזן בין זכותם להישמע בעתירות ענייניות וסבירות, תוך התחשבות במצבם הכלכלי, לבין חובתו של בית המשפט שלא להיגרר למצב של ניצול-לרעה של שירותיו המשפטיים על ידי גורמים שזו מטרתם, או, על-כל-פנים, זו פעולתם.

כ'אסיר נזקק', העותר דנן מקבל קצבה חודשית לצורך ביצוע רכישות בקנטינה. הוא יכול, חרף הקושי, לממן מקצבה זו גם את האגרה הצנועה בגין עתירת אסיר, המביאה כבר בחשבון, בסכומה הנמוך-יחסית, את הקושי המובנה של אסירים רבים לשאת בעלויות גבוהות יותר.

מובן כי במקרים מתאימים רשאי בית המשפט, לאחר שקבע כי העתירה מוצדקת, להורות על החזר האגרה לעותר.

אולם, נוכח היות העותר בגדר עותר סדרתי כאמור, אין מקום לפטור אותו מראש מתשלום האגרה בגין עתירותיו."

8.       מאז ניתנו לי הזדמנויות נוספות להתרשם מן העותר. עיינתי בכתבי בי-דין נוספים שהגיש; ובעיקר - התרשמתי ממנו במהלך הדיון הארוך מאוד בעתירותיו ביום 19.7.11.